שמונה וחצי בבוקר, הילדים כבר בבית הספר, רגע לפני שמתחיל החופש הגדול. היום עוד אפשר "לגנוב" קצת זמן, חשבה לעצמה אורית. בדרך לשגרת היום החליטה לחתוך אל הקניון, לקנות כוס קפה מפנקת ולשתות אותה לאט ובשקט עם עצמה. כמו שהיא אוהבת.

חמש דקות לאחר מכן, נשענת על הדלפק הארוך ומחכה לקפה, לא יכולה היתה לפספס בין שתי נשים מבוגרות ומטופחות, ה"מתלוננות" בגאווה וחיבה בקולן על התפקידים והמטלות העומדות בפניהן.

אחת מהן הודיעה לשניה שהיום המפגש ביניהן יהיה קצר. הכלה בשמירת הריון ועליה לאסוף את הנכדים הצעירים מהגן ומאוחר יותר הגדולים יגיעו "רק" לארוחת צהריים. אמנם הארוחה עוד לא לגמרי מוכנה אבל היא לא דואגת - יש כמה סירים לגיבוי במקרר.

השניה שיתפה את חברתה בקשר המיוחד בינה לבין הנכד החייל המסיים קורס קצינים. איך התקשר אליה אתמול בערב וביקש שתכין לו עוגה למסיבת סיום הקורס, כי הבטיח לחברים ש"אין על עוגת השוקולד של סבתא שלו".

בחצי אוזן אורית הקשיבה ותחושה של עצבות וגעגועים מתוקה/מרירה אפפה זיכרונותיה. היא נזכרה בסבתא שלה והרגישה קווצ' בבטן. סבתא שעד לפני עשר שנים עוד דילגה במסיבות בריכה משעשעות של בתי המלון באילת, פיזזה באירובי, כולה מרוחה בקרם הגנה, אחת מצוות הווי הבוקר וקיבלה קופונים מלוא החופן לגלידות ועוגות מוצרט עם הנכדות. חשבה על האוכל הפשוט והטעים שסבתא שלה הכינה ואיך כולם זללו את הכל, לא השאירו כלום בצלחת.

נזכרה בחקירות שלה על איך עבר היום ואם סידרו את החדר, ומי הבחור שביקר ומי ההורים שלו, ואיך קוראים לחברה שלה, ותמיד היתה שם, כל ילדותם. והנכדות - חרשו על ארון הבדים האדיר שלה, מתחפשות לנסיכות, לובשות את מיטב הסוודרים שסרגה, עם שמו של כל אחד מהן סרוג. היא זו שתיקנה להן את מדי הצופים, ואת מדי הצבא, ואז שמלת כלולות, ושוב סוודרים, הפעם לנינים שנולדו. בעיקר נזכרה איך סבתא התקשרה לשאול אם היא כבר עשתה כביסה וזכרה לא לשים לייבוש בשמש כדי שהבגד לא ייהרס.

ואז המחלה הקשה, והזיקנה, והיוצרות התהפכו וסבתה הפכה למטופלת, לזו שזקוקה שיעשו עבורה, שלא יכולה לדבר, ושכל ביקור מביטה בעיניים אוהבות, מנסה עוד לומר כמה היא מאושרת לראות אותן שוב, עם הנינים.

-"הקפה שלך מוכן" ....

היא הרימה את עיניה בבת אחת מרגישה את הדמעות שעוד ממלאות אותן, ומחייכת במבוכה אל המלצרית, נוטלת ממנה את הקפה ופונה אל היציאה. היא פנתה בחיוך אל הנשים המבוגרות והנידה בראשה לברכת בוקר טוב, התנצלה בחיוך מבויש על שהקשיבה לשיחתן, ואמרה להן בשקט, שהיא בטוחה שהנכדים שלהן מעריכים אותן מאוד. ושהיא עצמה, היתה עושה כמעט הכל, בשביל עוד שיחת טלפון אחת ויחידה, ולו כדי לשמוע את השאלה האלמותית, אם הכביסה כולה קופלה.

הכותבת הינה גרונטולוגית, יועצת ומנחה לגיל השלישי
המומחית לבעיות בזקנה ולבני משפחה מטפלים,
054-2226080 This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.