מי אנחנו?
ההורים הזדקנו. הם כבר לא כמו פעם. נראים שבירים, למרות שמנסים לשמור על פאסון. לא תמיד מצליחים להביע עצמם, מקטרים יותר מבעבר או אולי שותקים. מוותרים. מצפים ממך כל הזמן – שתבוא, תתקשר, תיקח, תעשה... והרשימה ארוכה.
רגשי האשם גומרים אותך. מה אתה יכול לעשות? גם הזמן שלך מוגבל. אתה לא יכול להיות פנוי בכל רגע שצריכים, גם לך יש אילוצים ורצון לבנות חיים וקריירה.
היומיום שלך עמוס התחייבויות, צרכים, פגישות, אשה, ילדים, פרנסה. ובכל זאת, הם מצפים. אתה הבן שלהם והם חשובים לך. אתה רוצה לעזור ולא יודע איך.
אתה רואה איך הזדקנו. הקמטים, העיניים המהוססות, הידיים המעט רועדות, גם הראייה והשמיעה כבר לא חדים. הכוס בארון לא תמיד נקייה, יש פירורים על שולחן האוכל, התרופות במרכז השולחן. עד כאן - הכל בסדר. בגדר הנורמה ומתאים לגיל. אתה חושב שהם מסתדרים.
הבעיה מתחילה כשהשינויים העוברים עליהם משפיעים על היומיום שלהם. מתחיל תהליך של ירידה בזכרון, שינויי התנהגות ותפקוד. אז התמונה משתנה.
זה הרגע שלי להיכנס לתמונה המשפחתית שלך. המרכז לענייני משפחה מפגיש בין אינטרסים וכבוד לזקן, בינך ואבא או אמא שלך, בין הציפיות שלהם ממך, גם אם ישנם אחים ואתה לא בן יחיד, ליכולת שלך לתת.
הכתוב - בלשון זכר לצורכי נוחות כתיבה בלבד. האתר עוסק ומיועד לנשים וגברים. בן / בת משפחה מטפלים, בן/בת זוג מטפל.
צפו בוידאו אודותינו
שרי גל - הגיל הפנימי
This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.מי אני?
שרי גל, .M.A בגרונטולוגיה, מייסדת ומנהלת הגיל הפנימי, המרכז לענייני משפחה.
מומחית לפתרון בעיות בגיל המבוגר ובזיקנה, גיל שלישי ובני משפחה מטפלים.
מטפלת קוגניטיבית בשינויי התנהגות, תפקוד וזיכרון, מגשרת משפחתית עם התמחות בגישור בגיל הזיקנה, יועצת ומנחה לקשרים בינדוריים במשפחה.
גרונטולוגית נרטיבית עם ניסיון רב תחומי, מומחית לכתיבה טיפולית, כתיבת סיפורי חיים וביוגרפיות. מעבירה הכשרות כתיבה ומלווה תהליכי כתיבה והיזכרות. מתרגמת זיקנה למילים.
כותבת טור אישי ופינה ברדיו בנושאי גיל הזיקנה, התנהלות ביומיום, קבלת שינויים ותפקוד, ניהול זמן ופנאי, סבאות וסבתאות, תחושת Well-being (רווחה נפשית מיטבית) והדרך להזדקן בחן.
אבני דרך מקצועיות
35 שנים אני עוסקת בתחום הכתיבה, כותבת סיפורי חיים, עובדת עם מבוגרים הנושקים לגיל הזיקנה. נכבשת בקסם המספרים, רואה את ההשפעה החיובית של התהליך העובר עליהם, מצטרפת למסעות בנבכי הזמן והסיפורים, והתוצאה: ספר. תיעוד חיים ועשייה.
לאורך השנים גדלתי גם אני, חידשתי והתחדשתי, התעדכנתי ולמדתי איך משלבים שתי אהבות גדולות: כתיבה וזיקנה. הכוח שבכתיבה וסיפור הנרטיב כמנוף לדימוי העצמי של המספר.
זכיתי בתארים אקדמיים, רכשתי השכלה מקצועית בתקשורת, בניהול, בטיפול ובגרונטולוגיה - מדעי וחקר הזיקנה. כל השנים המשכתי ללמוד ולהתעדכן, לקרוא עבודות ומחקרים ולהשתתף בכנסים והרצאות. הוספתי כלים לארגז המקצועי שלי, כדי לתת מענה מדויק ומתאים לצרכים ולחוויות החיים במשפחה הבינדורית, ה"מולטי משפחה".
הביוגרפיות שכתבתי מתעדות סיפורים שונים. החל מדור החלוצים שהקימו את המדינה דרך אנשי תעשייה ומדע. קיבוצניקים, מושבניקים וניצולי שואה. לכולם הרצון לספר ולהנחיל סיפורים מהבית, מורשת והווי - נרטיב חייהם המשתלב בנרטיב המדינה, בעקבות ובחותם העבר המשפיע על ההווה.
עשרות ספרים כתבתי, אלפי קלטות תיעדתי בפרויקט תיעוד השואה של סטיבן שפילברג. הקשבתי, הייתי שם עבור המספר, נגעתי ברגעים רגישים ובחוויות הפרטיות ביותר שלו, ברגשות ובזיכרונות. במקצועיות, ברכות, תוך אמון הדדי מלא ופתיחות מכבדת.
לא כל שנאמר בינינו נכתב.
הצלחה בעיני היא הידיעה שתהליך ההיזכרות, הכתיבה והחוויה נותנים משמעות לחיי הכותב. חשוב לי שהמספר מרגיש ויודע שגם אם אינו כותב בעצמו את הספר - הספר כולו שלו, לא שלי. בתהליך עיבוד הנרטיב שלו, הוא הכותב, התכנים הם אלו עליהם הוא מחליט להכניס לספר, אירועי חייו ופרשנותו להם, בדרך בה בוחר שיוצגו. אני מתרגמת אותו לספר. ספרי ביוגרפיה הם ספרים אישיים, חשוב התהליך, המסע בזמן ובזיכרון, בתחושה ובהתרגשות המלווה את החוויה. חשוב להיות קשוב לאינטונציות, לאופן בו הסיפור מסופר, לשמוע גם את מה שאינו מסופר, זיכרון פרטי שיסופר במועד אחר המתאים למספר.
כתיבת ספר ביוגרפי אינה קלה, גם למי שיש כשרון כתיבה. חשוב תהליך ההיזכרות שעוברים איתי, ה"פנס" אותו אני מפנה ומאירה פינות לסיפורים שהושארו מאחור. האינטראקציה, בין המספר וביני, ה"כימיה" שנוצרת היא המפתח להצלחת התהליך. שילוב של ניסיון רב, מקצועיות, הקשבה, הדרך למרחב הסיפורי, החוויה והכבוד לעולם הערכים שפועלים בתוכו.
אני מאמינה בחשיבות הטמונה בסיפור ותיעוד הנרטיב האישי ולכן הכנסתי לאתר את הבלוג הפרטי שלי. בבלוג אני משתפת בהתלבטויותיי, תחושותיי וזיכרונותיי - מתארת את חיי כגרונטולוגית המבינה את שקרה מההיבט המיקצועי ומספרת את שעובר עליה, בפן השני - בת של... בת משפחה מטפלת, caregiver, לאמא שלי.
התחלתי את דרכי בכתיבה כעיתונאית כלכלית ב"גלובס". מאז זרמו מים רבים בנהר. כתבתי עשרות רבות של ספרים, תיעדתי מאות סיפורים של ניצולי שואה, משך מספר שנים במסגרת הפרויקט של שפילברג לתיעוד השואה.
ניהלתי מרפאה נוירולוגית / נוירו התנהגותית / נוירו גריאטרית – מרפאת זיכרון ואלצהיימר ויצאתי ללימודי תואר שני בגרונטולוגיה, באוניברסיטת בן גוריון בבאר-שבע.
בוקר אחד עולמי עצר מלכת. הורי נפגעו וכלום לא נשאר כמו שהיה. זה היה הרגע שבו הבנתי ש"אני בבית". שם המומחיות שלי בעזרה ותמיכה לאוכלוסייה המזדקנת בצורה המקצועית ביותר שאני יכולה. לא במילים מפוצצות אלא בעשייה בשטח. הרצון שטיפול בהורה המזדקן ובבן המשפחה המטפל בו לא יהיה "סוף העולם" אלא המשך החיים בצורה שונה, בדרך מקדמת העוזרת בהתמודדות.
במסגרת המרכז אני מייעצת לבני משפחה מטפלים משלב הבעיה ועד פתרונה - ניהול טיפול care management.
השתתפתי בהקמת מיזמים בתחום הזיקנה וניהול מתנדבים. רכשתי ניסיון רב תחומי בעבודתי עם טובי הרופאים המיקצועיים. כל אלו הובילו למיומנות בהתאמת פתרון במצבים השונים וטיפול בזקנים ובבני משפחותיהם, מרמת הזקן הנמצא בקהילה, במשפחה ועד למתן טיפול והשגחה בזקן הערירי או הזקן המוסדי.
מתוך הניסיון שצברתי נולדה "גישת ד.ש.א" - הגישה להתמודדות עם דמנציה, שיטיון ואלצהיימר.
רכשתי כלים טיפוליים נוספים – לאחר שהוכשרתי והוסמכתי באימון בכיר ובגישור - אני מגשרת משפחתית עם התמחות בגישור בזיקנה, מתרגמת את הזיקנה ומביאה להבנה בינדורית, לשפה ושיח שיוביל להסכמות.
עבודתי מקצועית, אני בעלת ידע רב בתחום הזקנה, הסיעוד, ההערכה ואומדן היכולות של הזקן ומתן מענים בהתאם למצבו והפנייתו לגורמים מטפלים. בעלת ניסיון רב בעבודה והפעלה של אוכלוסיות מגוונות: הרצאות, שיחות אישיות וקבוצתיות. בשלוש השנים האחרונות כותבת טור בעיתונות המקומית וברדיו בנושאי זיקנה ובני משפחה מטפלים.
את כל אלה אני מביאה למטופליי ולקוחותיי: ניסיון גדול והבנה, ידע אקדמי ומקצועי ולב ענק.
הקרדיט להקמת "המרכז לענייני משפחה" מגיע לאיתמר, חברי לחיים ולדרך ולשלוש הבנות שלנו שבזכותן הפכתי להיות סבתא משוחדת ל-8 נכדיי, וזאת רק ההתחלה...